<h1>ספר התרומות שער א' חלק ב'</h1>
<h2>דף ג:</h2>
והיכא דפריש בשטר החוב על מנת כן לויתי ממך מנה זה שלא תסדר עמי בחוב זה אלא שתגבנו מכל נכסי ואפילו מגלימה דעל כתפאי, אין ספק בזה שנעקר מהן דין סדור דליתיה דין זה אלא כששעבד נכסיו סתם אבל זה שפירש כן בשטרו הוה ליה תנאי שבממון ותנאו קיים, ואין זה מתנה על מה שכתוב בתורה, דמחילה הוא וידע ומחיל ומחילת ממון הוא ותנאו קיים, כההיא דמכות [ג' ע"ב] דגרסינן התם האומר על מנת שלא תשמטם לי בשביעית שאין שביעית משמטת אבל אם אמר לו על מנת שלא יהיה בחוב זה דין סדור הוה ליה כאומר לחברו על מנת שלא תהא שביעית משמטת דלא מהני, שאין כח בידו לעקור חקי התורה. וכן האומר ששעבד לחובו כל נכסיו סתם, אע"פ שבכלל כל יכנס כל מה שיש לו, אין במשמעותו כי אם הראויין לו על פי דין תורה עד שיפרש תנאו בפירוש. והיכא דמחייב איניש לחבריה ממון דהוה בשכר כתף ושכר חמור ושכר פונדק ושכר דיוקנאות או שנתחייב לו מדין ערב, כשם שמותר למשכנו בזרוע על כל אלה וליכנס לביתו וליטול משכונו, וכמו שאנו עתידין לפרש למטה [ח"ג דין ג'], כך נקל בחובן שאין מסדרין עמהן, שכשם שנשתנה דינן באלו כך נשתנה דינן בסדור. וטעמא דמילתא, דלא כתיב בהו מיכה דנימא בהו [דין] סדור בג"ש. ומיהו דוקא ערב אבל קבלן מסדרין עמו דלא גרע משאר לוה והוה ליה כזקפן עליו במלוה שחזר דינו כלוה.
